שמח (שמאך), עובדיה
בן מנצור ומרים. נולד בשנת תש"א (1941) בתימן. בשנת 1949 עלה עם משפחתו לארץ. למד בישיבת חב"ד ולאחר-מכן בבית-הספר לנוער עובד במושב ברקת. היה אחראי לארגון הנוער במועדון אשר במקום ויש שסידר גם חוגים דרמטיים. בינואר 1962 גויס לצה"ל. ביום א' באלול תשכ"ג (20.8.1963) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות האזרחי במושב ברקת. לזכרו הקים המושב ספריה המכילה ספרי-קריאה וספרים תורניים.
מדעי, יהושע
בן זכריה (יחיא) ושמעה. נולד ביום ה' בטבת תש"י (25.12.1950) בחבן אשר בתימן. בעודנו תינוק עלתה המשפחה לארץ והתיישבה במושב עולי חבן - הוא ברק, אשר בו גדל ולמד בבית-הספר היסודי. אחרי שסיים את לימודיו בו למד במשך שנתיים ב"ישיבה" תיכונית - "מירון". הוא היה חבר באירגון-הנוער במושב ואחד הפעילים בסידור מסיבותיו וכל אירוע חברתי שהתארגן במועדון. הוא היה אוהב לעסוק בצילום בכל הזדמנות. בנובמבר 1967 גויס לצה"ל - והוצב לחיל-השריון, אבל כעבור שלושה-עשר חודש, ביום ה' בטבת תשכ"ט (26.1.21968) מצא את מותו בשעת מילוי תפקידו כאשר הג'יפ, אשר בו נסע, עלה על מוקש באיזור המנזר של יוחנן המטביל (אשר ליד יריחו). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות שבמושבו. לאמיתו של דבר הוא מילא את מקומו של נהג שחלה באותו בוקר וזה לא היה מתפקידו אז; עצם העובדה שהוא ניאות למלא את מקומו של הנהג העיד על טוב-לבו. מפקד-יחידתו כתב להוריו במכתב-תנחומיו על בנם ש"היה חייל חביב ושקט, אהוב על מפקדיו וחבריו ומילא את תפקידיו במסירות וברצון".
מעטוף, יעקב
בן יפת וורדה. נולד ביום כ"א בשבט תש"ך (19.2.1960) במושב ברקת. למד בבית-ספר ממלכתי-דתי שבמושב. את לימודיו התיכוניים עשה בישיבת לוד. יעקב היה נער חביב, אוהב טבע, בעל לב-טוב ונכון תמיד לעזור לזולת. הוא דאג מאוד להוריו ועשה רבות כדי להשתלב בעבודת המשק ובכך להקל על אביו.
יעקב גויס לצה"ל בפברואר 1978. אם-כי הספיק לשרת בצה"ל רק זמן קצר, התחבב מאוד על חבריו ועל מפקדיו, תודות לאופיו החברתי ומזגו העדין ומשום שהפגין תמיד אהבה עזה לארץ ונכונות לעשות הכול.
ביום כ' בכסלו תשל"ט (19.12.1978) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבמושב ברקת. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות.
במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "זמן לא רב שהה יעקב ביחידתנו אך גם בפרק- זמן קצר זה הספקנו להכיר את אהבתו לחבריו ואת אהבתו לארצו..."
שמח (יוסף), יגאל
בן תמר וזכריה. נולד ביום כ"ו באלול תשכ"ה (22.9.1965) בפתח תקווה. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי במושב ברקת, בחטיבת-הביניים בישיבת בני עקיבא 'נחלים', המשיך את לימודיו התיכוניים בתיכון התורני-טכנולוגי בפתח תקווה במגמת החשמל, וסיים אותם בהצטיינות.
בשעות הפנאי נהג להתאמן בשני ענפי ספורט: כדורסל, וטניס שולחן.
בחודש פברואר 1984 גויס יגאל לצבא ועשה את שירותו בבית-הספר לכושר קרבי ב'וינגייט'. בתום שלוש שנות שירות השתחרר והחל לעבוד במקצועו כחשמלאי.
ביום י' באייר תש"ן (5.5.1990) נפל בעת שירותו והובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במושב ברקת. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות - נירה ואיילת ושלושה אחים - מוטי, גדעון ואביחי.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "בתקופת שירותו ביחידה ביצע יגאל את שירותו בצורה הטובה ביותר וגילה אחריות רבה".
מעטוף, ישראל
בן כוכבה ויצחק. נולד ביום י"ד בניסן תש"ל (9.4.1971) במושב ברקת. כשהיה בן שבעה חודשים עברה המשפחה להתגורר במושב גמזו. הוא למד בבית-הספר היסודי 'חדיד' במושב חדיד, וכשהיה בכיתה ד' עבר ללמוד בבית-הספר 'שלהבת' שבקיבוץ שעלבים. לאחר-מכן המשיך ללמוד בחטיבת-הביניים של ישיבת 'יד-בנימין' ביסודות, וסיים את לימודיו בישיבת 'במעלה' בפתח תקווה.
ישראל היה חבר בתנועת הנוער 'עזרא'. היתה בו אהבה מיוחדת לספרים. הוא 'בלע' אנציקלופדיות כפי שאדם אחר קורא ספרות יפה. הישגיו בלימודים היו ממוצעים, אך הציונים בתעודות-חייו הלא-כתובות היו גבוהים מהממוצע. הוא היה מקובל ואהוב על חבריו והקרין אור וסמכות אבהית על הסובבים אותו, יחד עם שמחת-חיים במלוא עוצמתה. כפי שמתארת חברה, אפרת מוצרי: "דמותך מוצקת-הכתפיים והחיוך האופטימי השרוי דרך קבע על שפתיך יישארו כזיכרון בל-יימחה. אתה זה שתמיד היה אומר בבטחה: 'יהיה טוב חבר'ה - תראו עוד הכל יסתדר.' שרול, תמיד היית כה אופטימי, אוהב-חיים, מלא מרץ וחדוות-עשייה, וכל-כך אהבת לשיר. תמיד חלמת על צבא, נשק, על להיות 'פייטר' - ובאמת היית. לפחות חלום אחד הגשמת".
ישראל גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1989 והצטרף לחטיבת גולני. הוא עבר מסלול כלוחם חי"ר, סיים קורס מ"כים ומונה לתפקיד מפקד צוות 'עורב'. הוא זכה להערכה רבה ממפקדיו ומחייליו.
ביום כ"ד באייר תשנ"ב (27.5.1992) נפל בקרב בלבנון, למרגלות הבופור, והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבמושב ברקת. השאיר אחריו הורים, אחות ושני אחים - מירה, בועז ונחום.
במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, משה ארנס: "הרשו נא לי להשתתף בכל לב באבלכם בהילקח מכם ישראל ז"ל. סמל-ראשון ישראל מעטוף ז"ל נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בלבנון. למרגלות הבופור בעת שמחבל פגע בו כשכוח צה"ל ליווה שיירה ופתח ציר למוצב. ישראל ז"ל שירת בפלנ"ט חיל רגלים. הוא היה מחנך ומפקד למופת. בעל כשרון מנהיגות טבעי, העניק ערכים ואהבה לחייליו, תרם והקריב ללא ציפייה לתמורה. ישראל ז"ל הועלה לדרגת סמל-ראשון לאחר מותו".
וכתב מפקד חטיבת גולני: "ישראל התבלט במנהיגותו הטבעית, בשקט ובביטחון העצמי שהקרין סביבו בשגרה ובקרב. קודם לפגיעתו הספיק ישראל לתת פקודות לחייליו, לירות במקלע-המפקד במחבלים ולפגוע בחלקם. בהתנהגותו זו במהלך ההיתקלות ובהתנהגותו הכללית ודרך פיקודו על חייליו יהיה ויישאר ישראל 'עמוד-האש' אשר הולך לפני המחנה בנורמות, בערכים ובאהבת החיילים והחברים אשר העניק לסובבים אותו".
חנניה בן אברהם מעטוף ז"ל
בן תמר ואברהם 
נולד בכ"ט באייר תשט"ז , 10/5/1956
התגורר באלעד
נהרג בפעולת איבה
בי"ח בתשרי תשס"ב , 5/10/2001
מקום אירוע: כביש חוצה שומרון
באזור יהודה ושומרון
הובא למנוחת עולמים בברקת
הותיר אם, אישה ושישה ילדים, אחים ואחיות
בן 45 במותו
קורות חיים
חנניה, בן תמר ואברהם, נולד בפתח תקווה בכ"ה באייר תשט"ז (10.05.1956). בן למשפחה ברוכת ילדים, ולו חמישה אחים וחמש אחיות. היה בן שמונה שנים בלבד כשאביו נפטר. אימו נטלה על עצמה את עול המשפחה בגבורה ובגאון, וגידלה משפחה לתפארת.
חנניה התגורר עם אחיו ואימו במושב ברקת, ליד יהוד. הוא למד בגן הילדים ובבית הספר היסודי הממלכתי-דתי במושב, ואחר – עבר לבית ספר תיכון מקצועי במושב נחלים. בצבא שירת כאיש טכני בחיל האוויר.
לאחר שירותו הצבאי חנניה התחתן עם רחל. לזוג נולדו שישה ילדים, חמישה בנים ובת: רועי, איתי, הדס, נועם, נתנאל ונוריאל. חנניה היה לאב מפנק ובעל אהוב, שבביתו כמו מחוצה לו היה מסור ונמרץ, מעניק לילדיו את כל שחפצו ברוחב לב ובאהבה גדולה.
חנניה היה ממייסדי היישוב כפר תפוח שבשומרון, וביחד עם חבריו הפריח את השממה באזור. בנוסף, החל לעבוד בתור גנן מטעם המועצה האיזורית שומרון. חנניה, שאהב את האדמה בכל נימי נפשו, עבד בצורה נפלאה ומסורה ונודע במהרה כגנן מופלא. ממוניו של חנניה היו מרוצים מעבודתו מאוד, ועד מהרה החל מטפס בסולם הדרגות. מסירותו לעבודה לא ידעה גבול, ולא פעם, בשובו בלילה מאירוע משפחתי, היה נכנס לאחד הישובים בדרך כדי לסגור ממטרות, או סתם כדי לבדוק שהכל כשורה. אחרי זמן מה מונה להיות ראש מדור גינון, אחראי על מערך הגינון ב– 30 ישובים. במשך השנים למד חנניה בקורסי השתלמות רבים, בנושאי גינון, השקייה ותאורת גן.
חנניה נודע כמי שתורם מזמנו האישי, אחד שבאמת אוהב לעזור מכל הלב, כזה שלוקח על עצמו עבודות גם אם הן אינן קשורות במישרין למקצועו. בכפר תפוח חנניה התנדב לועד בית הכנסת המקומי. בני המקום, שראו בו "אוהב שלום ורודף שלום", הפכוהו במשך הזמן להיות גם לאיש האחראי על מערך הביטחון בישוב.
חנניה ומשפחתו עברו להתגורר ביישוב החרדי עמנואל שבשומרון. גם בעמנואל חנניה קנה לעצמו עד מהרה שם של אדם מיוחד במינו, אוהב חסד מאין כמותו. כל מי שהצטרך לעבודות תיקון בבית, ידע כי יוכל לסמוך על חנניה שיבוא עם ארגז כליו (גמ"ח של כלים, כך קראו לו) ויושיט יד לעזרה. בעמנואל שוב נבחר חנניה לשמש בועד בית הכנסת המקומי. הוא קיבל לידיו את בית הכנסת במצב נטוש והרוס, ובמו ידיו, בקצב עבודה מסחרר כהרגלו, הפכו לבית לתפארת. בני המקום לא ישכחו לעולם את עבודותו המסורה של חנניה, את נחישותו, את דייקנותו ואת סבלנותו.
חנניה אהב, כיבד והעריך כל אדם בלב שלם. העניק חסד, אהב את המולדת והפריח את השממה ברחבי יהודה ושומרון. את עבודתו אהב מאד, ועזר תמיד לכל דורש. בן נפלא ואח מקסים היה, בעל ואב אוהב ומסור שהעניק לילדיו אהבה, חום ואמונה עזה בבורא עולם. שמח בחלקו היה, בכל הזדמנות אהב לשיר ולהנעים בקולו הערב לכל סובביו.
כחצי שנה לפני מותו, עבר חנניה עם משפחתו להתגורר ביישוב אלעד שליד פתח תקווה. את עבודתו בשומרון הוא לא עזב, והיה מבלה את זמנו בנסיעות, במשך שעות ארוכות מדי יום.
ביום שישי, י"ח בתשרי, חול המועד סוכות תשס"ב (05.10.2001), חנניה נטל יום חופש מעבודתו. למרות זאת, האחריות והמסירות לתפקידו עשו שיצא לבדוק צינור פגום ביישוב אבני-חפץ (מרחק נסיעה של למעלה משעה ממקום מגוריו באלעד). בצאתו מאבני-חפץ נורה על ידי שני מחבלים פלסטינאים שעמדו על צוק סמוך. כדור אחד פגע בכתפו והרגו.
חנניה היה בן 45 במותו. הותיר אישה ושישה ילדים, אם ועשרה אחים ואחיות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במושב ברקת.
בשנתיים האחרונות לחייו, חנניה נהג לנסוע לקברו של רבי נחמן מברסלב, בעיר אומן שבאוקראינה. נסיעות אלה גרמו לחנניה התעלות עצומה. תמיד כששב, נהג לומר כי נשמתו מחוברת לנשמת הרב המפורסם. במפתיע או שלא במפתיע, יום פטירתו של חנניה הוא בדיוק 200 שנה לאחר מות הרבי מברסלב, בי"ח בתשרי.
